מתני' כיצד הרגל מועדת. באיזה דבר הרגל מועדת וקאמר לשבר בדרך הלוכה בכך היא מועדת שמשברת כלי' בדרך הלוכה:

הבהמה מועדת. בבבלי מתרץ רישא תני אבות רגל ממש שדרסה ברגליה וסיפא תני תולדות שהבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הילוכה:

היתה מבעטת. שינוי הוא זה ותולדה דקרן הויא הילכך חצי נזק ותו לא:

או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה. אע''ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא אפ''ה חצי נזק ותו לא דהלכתא גמירא לה וברשות הניזק דוקא אבל ברה''ר פטור דצרורות תולדה דרגל הויא לפוטרו ברשות הרבים ולשלם מן העליה כרגל:

ונפל על כלי אחר ושברו. ראשון נזקי רגל הוא ומשלם נזק שלם והאחרון ע''י צרורות נשבר ומשלם ח''נ:

אבל בשדרכה לכן. תמיד להטיל בעת אשר הולכת א''כ שינוי הוא וצריך שיהא המקלוט בידו לקבל וכדין כל מידי דלאו אורחה בכך שצריכין הבעלים לשומרו דהויא תולדה דקרן ובין בר''ה ובין ברשות הניזק ח''נ הוא דמשלם:

הדא דתימא בשאין דרכה לכן. כלו' שאין דרכה תדיר בכך להיות מטלת יותר מן הרגילות בהא הוא דאמרי' דאורחה הוא:

דלא כן מה אנן אמרין. כלומר ודאי אורחה הוא בכך דאל''כ אלא כשינוי משוית לה וכי אנו אומרים אם היא מהלכת ברשות הרבים צריך שיהיה המקלוט כמו המלקוט אם צריך לילך אחריה ולקבל הגללים במלקוט שבידו בתמיה אלא ודאי אורחה הוא וברשות הרבים פטור ולפיכך ברשות הניזק משלם נזק שלם כדין כל מידי דאורחה:

הטילה גללים. והזיק' משלם נ''ש אם הוא ברשות הניזק:

כשהועדה וכו'. ומהדר לעולם בשהועדה איירי ודלא כר' אילא דאמר אין העדאה לצרורות ודקשיא לך אמאי פטור ממיתה הב''ע בשהועדה להיות מפלת את הכתלים ע''י חיכוך וכשהפילה את הכותל בכל פעם לא היה אדם שם אלא להנאתה נתחככה והפילה ועכשיו בפעם הזה ג''כ להנאתה נתכוונה והפילה על האדם שלא במתכוין ולפיכך פטור מן המיתה:

ואפי' כר' אילא וכו'. אפי' תימא כר' אילא נמי לא קשיא ולמה פטור ממיתה בתמיה וכלומר דהש''ס מתמה דמה חזית לדייק מרישא דחייב בכופר ותיקשי לר' אילא אדרבה דוק מסיפא דקתני פטור ממיתה ואי בשהועדה לכך למה פטור ממיתה אלא כשלא הועדה איירי וא''כ לא פליגא על ר' אילא:

שור שמתחכך בכותל. בתוספתא קחשיב יש שחייבים בכופר ופטורין מן המיתה שור שהיה מתחכך וכו' דכופר מיחייב אפי' שלא בכוונה וקס''ד דהועד לכך דאל''כ. וכי יש כופר בתם והא הכא דחוץ לגופה הוא וכצרורות הויא וש''מ דיש העדאה לצרורות וקשיא לר' אילא:

מתניתא פליגא עלוי. דר' אילא:

מהו שתקבל העדאה וכו'. אם יש העדאה לצרורות או לא מי אמרי' כיון דח''נ הוא דמשלם לקרן מדמינן לה דבזימנא קמייתא ח''נ וכי אייעד שלשה פעמים נ''ש א''ד כיון דאורחיה הוא ומזימנא קמייתא אייעד ליה ואפ''ה אינו משלם אלא ח''נ אינה מקבלת העדאה:

לחצי כופר. כלומר דמשלם ג''כ חצי כופר בכ''מ כמו דמשלם חצי נזק בכ''מ וכמ''ד דתם משלם חצי כופר וצרורות הואיל והלכתא גמירא לה דחצי נזק הוא דמשלם כמו כן משלם חצי כופר אם המיתה אדם:

לא חילקו וכו'. ר' לעזר פליג אהני אמוראי דלעיל וס''ל דצרורות לא הוי תולדה דרגל לענין לפוטרה ברה''ר אלא לענין לשלם מן העליה:

כל דבר שהוא חוץ לגופה. כצרורות שהן היזק שבא מחוץ לגופה:

רבה בר ממל אמר בה וכו'. נראה דבדברי רבה בר ממל גרסינן אע''פ שהוא מונח ברשות היחיד פטור ופליג אר' אמי וס''ל דלא אזלינן בתר תבר מנא שנעשה ברשות הניזק אלא בתר מקום התחלת הנזק אזלינן ולא עוד אלא אפי' היו לפניה שתי דרכים אחת שאין בה עשבים וצרורות והניחה הבהמה זו הדרך והלכה באחרת שיש בה צרורות ומחמת כן התיזה והזיקתה אפי' הכלי ברשות היחיד פטורה שלעולם ובכ''מ שיש לה רשות להלך לא שייכא חיובא בצרורות ומתני' בשהלכה והתיזה ברה''י מיירי. ולגי' הספר אע''פ שהוא מונח ברה''ר יש לפרש דה''ק אע''פ שהוא מונח ברה''ר זו שיש בה עשבים וצרורות לא אמרי' דכשינוי הוא הואיל ודחקה הבהמה עצמה להלך בדרך זה ולחייב קמ''ל דאפ''ה פטור דכל צרורות תולדה דרגל הוא ובכל מקום שיש לה רשות להלך פטור והיינו נמי טעמא דקתני במתני' לצרורות בבבא דהיתה מבעטת לאשמועינן דאע''ג דמיחזי כשינוי לעולם כצרורות דאורחייהו דיינינן להו וברה''י הוא דחייב בח''נ:

א''ר אמי. לעולם ברה''ר מיתוקמא וכגון שהכלי הנשבר מחמת הצרורות נתון בידי אדם דהוי כחצר הניזק:

גמ' ואין דרכה להתיז צרורות. בתמיה הלא צרורות נמי אורחה הוא כמו דאורחה היא להלך ולשבר וה''פ דבשלמא רישא דקתני הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ודאי בחצר הניזק איירי דשם הוא חייב הרגל אבל ברה''ר הואיל ויש לה רשות להלך פטור אלא דבסיפא בדין דצרורות קס''ד דמדקתני לה בתר ביעוט ולא קתני להני דאורחי' הוו בהדדי ללמדינו דבמקום אחד מיירי ובחדא מחתא מחתינהו דכמו היתה מבעטת דמיירי אף ברה''ר דהא שינוי הוא ותולדה דקרן הויא ואין חילוק בין חצר הניזק לרה''ר ה''נ בצרורות דאפי' ברה''ר משלם ח''נ ולפיכך מתמה ואין דרכה להתיז צרורות והויא תולדה דרגל ופטור בה ברה''ר והשתא שייכא שפיר הא דר' אמי עלה: